חובת דיווח על עבירות בקטינים 

חובת דיווח על עבירות בקטינים

עבירות אלימות ומין כלפי קטינים מוסדרות בחוק העונשין אשר קובע לצידן את הסנקציות העונשיות.

כך למשל, תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת לו חבלה של ממש או חבלה חמורה או התעללות גופנית, נפשית ומינית בקטין ובחסר ישע או עבירות מין בקטין - הינו עבירות חמורות אשר לצידן קבועים עונשי מאסר של בין 5 ל- 20 שנים בהתאם לזהות מבצע העבירה ולחומרתה.

בהמשך, מסדיר החוק את החובה לדווח על עבירות כלפי קטינים כדלקמן:

-על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה במקרה בו היה לו יסוד סביר לחשוב שזה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע עבירה. הדיווח צריך להיעשות בהקדם האפשרי והעובר על הוראה זו, דינו - מאסר 3 חודשים.

-על אנשי מקצוע כדוגמת רופא, אחות, פסיכולוג, שוטר ואנשי חינוך ישנה חובת דיווח מיוחדת ומחמירה יותר שחלה במקרה שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה בקטין או בחסר ישע. הדיווח צריך להיות בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה והעובר על הוראה זו, דינו - 6 חודשי מאסר.

-על מנהל או איש צוות במוסד או במסגרת חינוכית או במעון חלה חובת דיווח מיוחדת ומחמירה שחלה במקרה שנעברה עבירה בקטין הנמצא במעון, בזמן כלשהו ולאו דווקא לאחרונה והיא חלה גם אם מבצע העבירה אינו האחראי על הקטין. הדיווח צריך להיות בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה והעובר על הוראה זו, דינו - 6 חודשי מאסר.


-על הורים ואחראים על קטין או חסר ישע ישנה חובת דיווח מיוחדת ומחמירה שנוגעת לעבירה שנעברה בקטין בזמן כלשהו, ולאו דווקא לאחרונה, על ידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18. אשר דין הפרתה - 6 חודשי מאסר. גם במקרה זה מספיק יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה והעובר הוראה זו, דינו - 6 חודשים.

יש לציין כי חובת הדיווח אינה חלה על הקטין עצמו או על קטין אחר ובכל מקרה, דיווח לפקיד הסעד או למשטרה אינו בא בגדר של הטלת אשם או קביעה נחרצת ועל המדווח לא מוטלת חובת ההוכחה להתקיימות המעשה עליו דיווח.

דיווח למשטרה

כאשר נודע למשטרה על ביצוע עבירה היא פותחת בחקירה אשר מטרותיה לברר את העובדות על-ידי חקירת החשוד, חקירת עדים ואיסוף ראיות.

לעיתים, במהלך החקירה, יש צורך לבצע פעולות בשיתוף הקטין הנפגע, כגון: מסדר זיהוי, בדיקת רופא וכיו"ב.

בסופה של החקירה ובהתאם לממצאי החקירה, מתקבלת ההחלטה האם להגיש כתב אישום אם לאו.

יש לציין כי עם הדיווח למשטרה עליה להודיע על כך לפקיד הסעד ופעולותיה מתבצעות, בדרך כלל, לאחר היוועצות עימו.

דיווח לפקיד הסעד

עם קבלת דיווח פקיד הסעד יתחיל באיסוף מידע אודות נסיבות המקרה בכדי לברר האם מדובר בעבירה פלילית והאם יש צורך בהגנה על הקטין.

פקיד הסעד מחויב בדיווח למשטרה במידה ומתקיים חשד לעבירה פלילית.

יחד עם זאת: במקרה בו פקיד הסעד סבור כי דיווח למשטרה עלול להזיק לקטין, הוא רשאי לפנות לוועדת פטור ולבקש רשות להימנע מדיווח על מנת שהטיפול יהיה חוץ-פלילי.

ועדת הפטור משמשת "שסתום בטחון" מפני מקרים בהם הטיפול הפלילי-משטרתי-עונשי עשוי לגרום יותר נזק מתועלת.

כאמור לעיל, אם נפתחת חקירה פלילית משטרתית, היא תעשה על-ידי המשטרה ובתיאום עם פקיד הסעד.

חובת דיווח בין ובני משפחה

כאמור לעיל, כל אדם חייב בחובת דיווח במקרה בו היה לו יסוד סביר לחשוב שזה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע.

כך יוצא, המחוקק מעניק משקל בכורה להגנה על האינטרסים של הקטין וחסר הישע ומטיל חובת דיווח גם אם בכך נאלץ הורה לדווח לרשויות שהוא חושד בבן זוגו - וזאת על אף ההשלכות המרחיקות לכת שמילוי החובה עלול לגרום לחיי המשפחה כיחידה.

הנחיות פרקליט המדינה (הנחיה מס' 2.6) קובעות, בין היתר, כי "...אין להתעלם מן האשמה הרובצת לעיתים גם לפתחו של ההורה השני, הן כשותף לעבירה והן כעבריין עיקרי, בכך שנמנע מלקים את חובתו על פי חוק."

יחד עם זאת נקבע בהנחיה, כי יש לקחת בחשבון כי במקרים לא מעטים האישה היא בן הזוג הפאסיבי שאף היא קורבן להתעללות מצד בעלה - דבר שעלול להוות שיקול שלא לראות בה קורבן לעבירה. ובנוסף, שראוי לקחת בחשבון גם את טובתו של הקטין ולבחון מה תהיה ההשפעה על מצבו הנפשי אם ויעמידו לדין את הורהו הפאסיבי.

עמדת בתי המשפט בעניין זה הינה מחמירה; בית המשפט המחוזי החיפה (ת"פ 178/02) הרשיע את אביה של תינוקת בת שנתיים בהתעללות למרות שלא התעלל בה, וזאת משום שלא דיווח לפקיד הסעד או למשטרה על האלימות שבת זוגתו/אימה של התינוקת הפעילה נגדה.

וכך מציין בית משפט בפסק דינו:

"במצב עניינים זה, היה על הנאשם לנקוט, בשלב מוקדם יותר לאלימות הברוטאלית שבמהלכה נשברה צלעה של התינוקת, אמצעי משמעותי נוסף עד כדי דיווח לפקיד הסעד או למשטרה. בנסיבות כשלנו, זוהי גם דרישת המחוקק בסעיף 368ד(ג) לחוק...דרישת המחוקק מציבה את אמת המידה להתנהגותו של מי שנדרש, על ידי המחוקק, לפעול על מנת למנוע התעללות.

אמרו מעתה, מי שלא דיווח, בנסיבות נשוא דיוננו, על התעללות בת זוגו, אין להסתפק בהרשעתו בעבירה לפי סעיף 368ד(ג) לחוק העונשין, שכן, היה עליו לשמש לתינוקת לפה, אלא אם כן, היה מצליח לנקוט צעדים אחרים שהיו מביאים להפסקת ההתעללות."

במקרה אחר, גזרה כב' השופטת רייך שפירא מבית המשפט השלום בתל אביב (ת"פ 5369/06) את דינה של אם אשר הודתה בהפרת חובת דיווח והזנחת ילדים.

המדובר במקרה בו תפסה הנאשמת את בנה הבגיר מבצע מעשה מגונה בביתה הקטינה ולא דיווחה למשטרה או לפקיד הסעד. בחלוף מס' שבועות השאירה הנאשמת את ילדיה לבדם, תוך שהיא משאירה את ביתה הקטינה בלי לספק לה מזון, לבוש וצרכים אחרים. לאחר זמן מה התלוננה הבת בפני אימה על מעשים שנעשו בה, המתיישבים עם עבירות מין.

גם במקרה זה לא דיווחה האם למשטרה או לפקיד הסעד.

בסופו של דבר, שכנים ששמעו צעקות וקולות המתיישבים עם פעילות מינית הזעיקו משטרה.

בית המשפט גוזר על הנאשמת 18 חודשי מאסר בפועל וקובע, בין היתר, כי "... משקל הבכורה בשיקולי, יינתן לאינטרס הציבורי, שהוא בראש וראשונה האינטרס של הילדה הקטנה, שלא חטאה, הושארה לגורלה על ידי אימה הנאשמת, בחזקת אחיה, והיתה קורבן ליצרים הבלתי מרוסנים שלו ושל חברו המתבגר..."

לסיכום, חקיקתה של חובת הדיווח מלמדת על עמדת המחוקק והמסר החד משמעי היוצא מפיו ובעניין זה יש לזכור כי חובת הדיווח גוברת על החיסון המקצועי וחובת הסודיות וכאמור, על קשרים משפחתיים.

בתי המשפט והרשות התובעת מייחסים חומרה יתרה להפרת חובת הדיווח על עבירות בקטינים ועל כן, במקרים המתאימים יש לפנות ולהיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום הפלילי ובתחום הנוער.